"איזה מקום רומנטי!" איך מעודדים פעלנות בקרב תלמידים

אנו, אירית בר ויעל בן נון, סטודנטיות בקורס מדע אזרחי במגמה לטכנולוגיה בחינוך באוניברסיטת חיפה, הוקסמנו בעצמנו מהסיפור על האירוסים. החלטנו לפתח אותו, ולכתוב סיפור חדש המוסיף אור על הפרויקט, בעקבות ראיון שערכנו עם הילה שפט ברקאי (מפתחת פרויקט מדע אזרחי של האירוסים):

כיתת המדעים בכפר הנוער "ויצו הדסים" יצאה לשדה הסמוך לבית הספר לחקור אודות האירוסים הגדלים שם. בתחילה הביעו התלמידים חוסר התעניינות: "מה כל כך מעניין בפרח?!" ו"למי יש כח למחקר הזה?!"...

מה עשתה המורה?

הילה שפט ברקאי המורה למדעים והפרויקטורית, מצאה בעזרת אקולוגית את השדה שליד בית הספר והכינה תכנית ערוכה (העולה בקנה אחד עם תכנית הלימודים) לבדיקת השאלה מדוע במקומות מסוימים פרחי האירוס נותנים פירות - ובאחרים לא. בכך הפעילה הילה את עקרון ההפעלה: תמיכה בהתאמת פעילויות להקשר מקומי. התלמידים קיבלו רקע מדעי על האירוסים, על שיטות מחקר שונות, למדו באופן מעמיק על המגוון הביולוגי, ניסחו שאלות חקר, ביקרו במוזיאון הטבע, ושמעו ממקור ראשון הרצאות של מומחים בתחום. הילה הפעילה את העקרון: גישור בין תלמידים, מורים ומדענים. במקביל לכל אלו, יצאו התלמידים לשטח - מחולקים לקבוצות על פי חלקות אדמה שונות. אט-אט התחילו התלמידים להתאהב בשדה המחקר (כפשוטו: בשדה עצמו).

מדי שבוע התלמידים ספרו פרחים, ואספו נתונים על גובה הצמח וטמפרטורת האוויר והאדמה.  הילה הפעילה את העקרון: גישור בין הכיתה ומחוצה לה. באחת היציאות לשטח, היא שמעה את התלמידים מתבטאים: "יפה פה…", "איזה מקום רומנטי כאן! אני חייב להביא לפה מישהי…". הילה סיפרה "שהתלמידים והתלמידות הכירו את ה'אירוסים' רק כשם של רחוב ביישוב. לפני הההשתתפות בפרוייקט, הם מעולם לא ראו את אירוס הארגמן ולא ידעו שהוא גדל ביישוב". בזכו הפרוייקט הם הפכו החוקרים הצעירים לחובבי טבע מושבעים.

החיבור למקום גדל ועימו ההזדהות עם 'המצוקה' בה הפרח נמצא: האירוסים הם מין אנדמי, ייחודי, לקרקעות החמרה והכורכר של ישראל. התלמידים הצליחו לנטר 200 פרחי אירוס ארגמן, אך באותה נשימה התאכזבו לגלות כי קיים תכנון בנייה עתידי בחלקה זאת…

מה עשו התלמידים?

התלמידים החליטו שלא להעלים עין, ולפעול: כתבו שלטים להעלאת מודעות התושבים, פנו לראש העיר במכתב רשמי, פתחו עצומה והפיצו אותה ברשתות החברתיות יחד עם מדבקות סטיקר שעיצבו. כשהסתבר שגם הפעם השיקול הכלכלי גבר על האקולוגי, התלמידים הציעו להעביר את האירוסים לשטח אחר, שאינו מיועד לבנייה ופיתוח. הילה יצרה קשר עם חוקר אירוסים, ד"ר יובל ספיר ובדקה האם הדבר אפשרי. בעזרת החוקר, בתיאום עם רשות הטבע והגנים ובעזרת מתנדבים מקהילת אבן יהודה - נרתמו התלמידים להעתקת האירוסים לבית מבטחים חדש. בכך בא לידי ביטוי עיקרון ההפעלה: גישור בין למידה בבית הספר והקהילה.

אז מה אנו למדנו מהסיפור?

לאורך המחקר ופעילויות האקטיביזם שיזמו התלמידים, הם שיתפו פעולה עם הקהילה ותושבי המקום ובכך הגבירו את הפעלנות שלהם. עקרון הפעלנות מוגדר כיכולת לקבוע מטרה, להתבונן ולפעול, ומונעת מהתפישה שללומדים יש את היכולת והרצון להשפיע באופן חיובי על חייהם ועל העולם הסובב אותם. שלא נדבר על המוטיבציה הפנימית שהתפתחה אצלם מתחילת המחקר ועד להתפתחויות הבלתי צפויות שלו.

סיפור זה הוא חלק מקבוצת סיפורים שמספרת על פרויקט האירוסים.

אם תרצו ללמוד עוד על הפרויקט - לחצו על הקישור לפרויקט האירוסים בראש הדף מצד ימין למעלה.